העצמה באמצעות הכרת ארכיטיפים ודמיון מודרך | אפרת מאייט | חוזים מקודשים

חוזים מקודשים

בשיטה זו, אנו מבטאים אמונה שלפני שאנו נולדים, אנו מחליטים מה אנו רוצים ללמוד בחיים אלה.

לפני הלידה אנו בוחרים היכן להיוולד (המדינה, הישוב, הבית הפיזי, המצב הכלכלי וכו') וכן את האנשים שיהיו המורים החשובים ביותר שלנו בחיים אלה (לרוב הם בני המשפחה הקרובים ביותר).

עם האנשים שאנו בוחרים בתור מורים, אנו עושים חוזים שבהם הם מבטיחים להיות המורים שלנו. חלק מהנשמה שלנו נמצא אצל אנשים אלה.

אנו לומדים על החוזים שלנו שקשורים לפחדים וכיצד להתגבר עליהם, וכן לומדים להיות מודעים לכישורים שלנו שאיתם באנו לעולם, דפוסי הארכיטיפים, שהם אבני הנשמה שלנו.

המסע שלנו בחיים זה לפגוש את המורים שלנו וללמוד מהם את השיעור שהם הסכימו לקחת על עצמם ללמד אותנו. כאשר אנו לומדים את השיעור, אנו מקבלים בחזרה את חלק הנשמה שלנו שנמצא אצלם.

למשל, אם אנחנו רוצים ללמוד כיצד לסלוח, אנחנו צריכים למצוא, לפני שאנו נולדים, נשמה טובה וטהורה בדיוק כמונו, שתסכים ללמד אותנו לסלוח. כדי ללמד אותנו לסלוח, הנשמה (שיכולה להתגלם בכל אדם משמעותי בחיינו, הורים, אחים, חברים קרובים) צריכה לפגוע בנו באיזו שהיא דרך. זה יכול להיות ע"י בגידה, רמאות, גניבה, מעילה באמון שלנו וכו'. כל עוד נכעס על האדם הזה, שיש לנו חוזה איתו, הכעס יחליש אותנו, נאבד אנרגיה. ברגע שנהיה מוכנים לסלוח לו, נקבל בחזרה את חלק הנשמה שלנו שנמצא אצלו, נתמלא בהמון עוצמה ולא נאבד אנרגיה על כעס ושינאה. בהחלט יכול להיות שברגע שנסלח לו, כל ההתנהגות של "המורה" תשתנה, משום שהוא קיים את החוזה שנחתם ביננו ויכול להרשות לעצמו לשנות את התנהגותו כלפינו. כל עוד לא למדנו את השיעור (לסלוח לו), הוא לא יכול לשנות את התנהגותו משום שאז הוא יפר את החוזה שחתמנו ביחד.

שיטה זו עוזרת לנו להסתכל על האירועים מבחינה סימלית, להבין שבעצם אנשים אלה לקחו על עצמם משימה לא פשוטה, הם כאן ללמד אותנו שיעורים. כאשר מבינים זאת, אנו יכולים להודות לאנשים אלה ולסלוח להם.

הרבה אנשים לא סולחים משום שזה דורש מהם עבודה פנימית, הם נהנים מתחושת הקורבן משום שאז יש להם תירוץ לא לעשות דבר ולהאשים אחרים במצבם.

אם אנו רוצים ללמוד כיצד לפתח את הבטחון העצמי שלנו, יש סיכוי שניוולד להורים שכל הזמן יבקרו אותנו, יאמרו כמה שאיננו שווים. יכול גם להיות ש"המורים" שלנו לא יהיו ההורים שלנו אלא הילדים שאיתם אנו גדלים, החברים שלנו שכל הזמן ירדו עלינו. המסע שלנו יהיה למצוא את האוצרות החבויים בתוכנו, לטפח אותם, להעצים את עצמנו ולהרגיש טוב עם עצמנו כך שלא נצטרך את אישור החברה.

 אנו נלמד להקשיב לקול הפנימי שלנו ולא לקול החיצוני של העולם שמסביב.  יש סיכוי רב שהמורים שלנו ישנו את יחסם אלינו ברגע שלמדנו את השיעור.

לדוגמא: זהבה סיפרה שכשהיא היתה בבית ספר יסודי היא סבלה מהצקות רבות מחבריה לכיתה, מאחר ונהגה, כאשר ראתה שנעשה אי צדק למישהו, לעמוד לצידו. היא סיפרה שהיא סבלה רבות מכך שלא היתה כל כך פופולרית עד שיום אחד, ברגע מסויים, החליטה שלא חשוב לה מה חבריה לכיתה חושבים עליה. היא מספרת שבאותו רגע, נפסקו כל ההצקות. השיעור שלה היה להקשיב לאמת הפנימית שלה מבלי לרצות למצוא חן בעיני הסובבים אותה. חלק מהנשמה שלה שהיה אצל חבריה לכיתה (האנשים שאיתם היה לה חוזה) חזר אליה. חבריה לכיתה מילאו את חלקם בחוזה, ללמד אותה להקשיב לעצמה בלי להתחשב בתוצאות, ולא היו צריכים להמשיך ולהציק לה.

אם נרצה ללמוד להיות חזקים ומסוגלים להתעמת עם אתגרים רבים, ניוולד בוודאי למשפחה שנרגיש שאיננו שייכים אליה (הילד היתום), שאין לנו שפה משותפת איתה. דבר זה יכריח אותנו לצאת למסענו לבד, בלי תמיכת המשפחה. זה יחשל אותנו מול האתגרים שיקרו בחיינו, ויש סיכוי רב שיהיה לנו כוח רב יותר לעמוד מול מכשולים ואתגרים, מאשר לאנשים שנולדו למשפחות תומכות שתמיד עומדות מאחוריהם.

כאשר נבין את המסע הזה נפסיק לכעוס על משפחותינו, נקבל אותן איך שהן, נבין שחתמנו איתן חוזה ללמוד כיצד לעמוד מול העולם לבד ולהסתמך רק על כוחותינו ושיצאנו, בזכותן, חזקים ומחושלים.