מורה
המורה החכם רואה עצמו תמיד גם כתלמיד, נוסף להיותו מורה. הוא מוכרח כל הזמן להמשיך וללמוד, להתפתח, לשאת את הקוטביות של התלמיד והמורה.
המורה החכם רואה עצמו תמיד גם כתלמיד, נוסף להיותו מורה. הוא מוכרח כל הזמן להמשיך וללמוד, להתפתח, לשאת את הקוטביות של התלמיד והמורה.
הדימוי של המורד עלול להיות קשור יותר מדי לקלישאות של תרבות הצעירים, דבר שעלול להפריע לנו לעמוד על המשמעות העמוקה יותר של ארכיטיפ זה.
המהנדס הינו אדם מעשי מאוד אשר מרגיש כי תפקידו לגרום לדברים לעבוד, הוא נהנה מכך שהינו מסוגל למצוא פתרונות יצירתיים לדברים שעל פניהם נראה שאין להם פתרון.
המהמר הינו אדם שנוטל סיכונים גדולים. לארכיטיפ זה יש היבטים רבים יותר מכפי שנהוג לחשוב, אשר כולל לא רק קלפנים ומהמרים במירוצי סוסים, אלא גם מכורים לסמים, ולהבדיל, יזמים וסוחרים.
ארכיטיפ המהמר פעיל גם בנפשם של אנשים שנוטלים סיכונים בפוליטיקה ובפעילויות חברתיות אחרות, אשר מהמרים על שמם הטוב.
המדריך הרוחני לוקח את תפקיד המורה לרמה רוחנית, אינו מלמד רק את האמונות והמצוות שעליהן מבוססות הדתות הממוסדות, אלא גם את העקרון הרוחני של ראיית האלוהי בכל היבטי החיים. המדריך הרוחני מעביר את ההתנסויות והחוכמה שלו ללא אג'נדה פרטית, ללא תנאים.
היכולת להתעמת עם הרוע, הלובש צורת דחפים הרסניים או אנטי חברתיים אחוזי דיבוק באדם ובאחרים, חשובה היום כפי שהיתה בזמנו של ישוע, שהצטיין בגירוש שדים.
ארכיטיפ הלוחם מייצג כוח פיזי ויכולת להגן ולהילחם על הזכויות שלו. בעוד שהאביר מתקשר עם הגנת עלמות, הלוחם מתקשר לאי כניעה, גבורה ונאמנות. האביר והלוחם מופיעים בשדה הקרב, אך הרומנטיות של האביר, האבירות והטירה העשירה, לא קשורים ללוחם.
ארכיטיפ זה מתקשר עם ניהול טקסי דת, העברת אנרגיה רוחנית לאחרים. טקס ההסמכה מעניק לו את מעמדו הרשמי כדי לסייע בקידום נדרים רוחניים, התחייבות לסמכות אלוהית.
טקסי הסמכה וטקסי חניכה מאפשרים לכומר, לרב, לשמאן ולמרפא השבט לשרת ככלי או ערוץ רוחני עבור אחרים. רבים מאלה שמקדישים את עצמם לחיים רוחניים, כמו נזירים ונזירות, אינם מבצעים טקסי נדרים להעברת אנרגיה רוחנית.
הילד הקסום מייצג את החלק שבנו שמקסים אחרים ומוקסם מהם. הוא רואה את הפוטנציאל ליופי מקודש בכל הדברים, מגלם תכונות של חוכמה ואומץ מול נסיבות קשות.
ארכיטיפ הילד הפגוע מכיל זכרונות של התעללות, הזנחה וטראומות אחרות שאנשים סבלו במשך ילדותם. אנשים רבים מאשימים את היחסים הבלתי מאוזנים עם הוריהם, שיצרו את הילד הפגוע, בכל היחסים הלקויים שבאו לאחר מכן. הרבה אנשים מתחברים לילד הפגוע, בעיקר מאז שנעשה המוקד של הטיפול הפסיכולוגי. כאשר הם מסתכלים כל חייהם רק דרך העיניים של הילד הפגוע, לא יכולים לצאת מזה, הם נעשים אחוזי דיבוק, לא מוכנים לסלוח ולהרפות מזכרונותיהם, לא מוכנים להתבגר.