בצד החיובי, ההתנסות הכואבת שטבועה בארכיטיפ זה מעוררת לעיתים קרובות רגשות עמוקים של חמלה ורצון לעזור לילדים פגועים אחרים. מנקודת מבט רוחנית, ילדות פגועה פותחת פתח לדרך הלמידה של סליחה וחמלה.
צל הילד הפגוע מופיע כרחמים עצמים, אשמה והתנגדות לנוע קדימה ע"י סליחה; כצורך תמידי באישור ואהבה מהסובבים אותו.
* חפש/י הרגל של האשמת ילדות כואבת בכל מערכות היחסים הלקויות שבאו אח"כ.
הילד התלותי/נצרך נושא איתו הרגשה כבדה ששום דבר לעולם אינו מספיק, ושואף כל הזמן למלא את מקומו של משהו שאבד בילדות – אף כי מהו הדבר בדיוק לעולם לא ברור. הוא ינסה למלא חלל זה בדברים מהעולם הפיזי (כסף, מעמד, גוף יפה, בית גדול) ו/או תשומת לב ואהבה מאנשים אחרים. כמו הילד הפגוע, הנצרכות מובילה להתקפות דיכאון, רק חמורות יותר. הילד התלותי נוטה להתמקד בצרכיו הוא, לעיתים קרובות אינו מסוגל לראות את צרכיהם של האחרים.
כמו בכל הארכיטיפים שלכאורה שליליים, אנו יכולים ללמוד לזהות את הופעתו ולהשתמש בו כמדריך מזהיר אותנו כאשר אנו בסכנה של נפילה לנצרכות ולנטיות של עיסוק בעצמי.
צל הילד התלותי מופיע כעיסוק אובססיבי בעצמי ונזקקות תמידית לתשומת לב מאחרים.
* חפש/י דפוס מתמשך של הרגשה שאף פעם אין לך מספיק (שיכול להתבטא בדברים חומריים או בתשומת לב ואהבה).
סרטים: דיאנה סקארוויד ב"אמא יקרה"; דין סטוקוול ב"הגן הנסתר"; לינדה בלייר ב"מגרש השדים"; נטלי ווד ב"הנס ברחוב 34"; ליאונרדו דה קפריו ב"חיי הילד הזה"; ג'ון וייט ב"קאובוי של חצות".
ספרים: "בן האינדיאנים" מאת ריצ'ארד רייט; "אוליבר טוויסט" מאת צ'ארלס דיקנס.
דת/מיתוסים: האמזונות (נשים לוחמות במיתולוגיה היוונית, אשר בילדותן כרתו את שדן הימני כדי שיוכלו להשתמש בקשת וחץ, נשקן העיקרי, בצורה טובה יותר).