אנו נוטים לחשוב על משחררים כמנהיגים צבאיים ופוליטיים גדולים, אשר משחררים מדינות שלמות או עמים משעבוד, כמו מהאטמה גנדי, אברהם לינקולן, סיימון בוליבר מוונצואלה, נלסון מנדלה, ותלוי בהשקפתכם הפוליטית, לנין, קסטרו וצ'ה גווארה.
אך בחיי היומיום, מספר רב של אנשים יכולים למלא תפקיד זה בקנה מידה קטן, הם עוזרים לנו להשתחרר מעריצותם של דפוסי מחשבה ואמונות שליליות שכפינו על עצמנו, מרפיון רוחני, תזונה לקויה, יחסים הרסניים או מהתנהגות ממכרת. ארכיטיפ זה יכול להיות בעל ברית רב ערך בשחרור עצמנו מגישות ואמונות ישנות שטבועות בנו, אשר קלטנו אותן מבחוץ, והן כמו צבא קולוניאלי כובש, משתלטות עלינו לחלוטין.
ישוע, מוחמד והבודהא היו משחררים מבחינה זו, כאשר הציעו אלטרנטיבה לאלימות, לסבל ולרוחניות שקפאה על שמריה, כל אחד מהם בתקופתו ובמקום שבו חי.
אינך צריך להיות מנהיג כריזמטי כדי שארכיטיפ זה יהיה חלק ממך, אך צריך שיהיה לך צורך עמוק לשחרר אחרים. אלפי אנשים לקחו חלק במאבקים ממושכים כדי להשתחרר מסוגים שונים של דיכוי, החל מהתנועה לזכויות האזרח בארה"ב, ועד ללוחמי החופש של המהפכה ההונגרית והאביב בפראג.
צל המשחרר מופיע אצל אלה שמשחררים אותנו מרודן אחד, רק כדי לכפות עלינו את הרודנות שלהם, כמו ראשי תאגידים, מנהיגים פוליטיים, דתיים ורוחניים, אשר דבריהם על חופש נועדים לקדם את שאיפותיהם האישיות.
*שאל/י את עצמך האם יש לך דפוס של עזרה לאחרים להשתחרר מעוולות שנעשות להם, מתנאים כלכליים וחברתיים קשים או פשוט מהתפיסות המוטעות שלהם.
סרטים: אנטוני קווין ב"זורבה היווני"; רוזלינד ראסל ב"הדודה מיים"; אינגריד ברגמן ב"ז'אן דארק"; טום סלק ב"בפנים ובחוץ".
ספרים: "סידהארטה" מאת הרמן הסה.
דת/מיתוסים: דיוניסוס וארוס (במיתולוגיה היוונית, לשניהם היו שמות נוספים שבפירושם "המשחרר").