ההסמכה גם מעצימה את הכוהן להעביר לציבור את הכוח של כתבים מקודשים, טקסים, חכמה, מוסר וקודים מוסריים של המסורת הרוחנית שאליה הוא משתייך. בשל האחריות הרוחנית הגדולה הזו, מצפים מאלה שעברו הסמכה לייצג את הכתובים המקודשים באמצעות דוגמה אישית.
הכוהן לומד כיצד לנהל טקסים שבהם הוא מעביר את הכוחות השמימיים לארצי, זהו סוג של אלכימיה העוזר לאנשים להתחבר לאלוהי דרך טקסים.
השמאן/מרפא השבט מנהלים את הטקסים דרך הטבע, מביאים את כוחות הטבע, לומדים להתקשר עם רוחות הטבע, לומדים את האנרגיה של הצמחים. הם מעבירים את הכוחות הארציים לרוחניות. השמאן הוא מי שגדל עם האדמה, מכיר ויודע אותה, שומע אותה. כדי להיות שמאן הוא צריך לעבור חניכה עם זקני השבט.
צל הכוהן מופיע כחוסר יכולת לחיות על פי אמות המידה שאליהן הוא מטיף/מחנך, במיוחד במעידות לא מוסריות או שימוש בסמכותו כדי לשלוט באחרים לתועלתו האישית. מופיע כהפרת נדרים בעוד הוא ממשיך לנהל טקסים של חילופי נדרים בקהילתו. ביטוי הצל של הכוהן מופיע לאורך כל ההיסטוריה, מהכוהנים המושחתים במקדשים של מצרים העתיקה ועד לבישופים והאפיפיורים תאבי הכוח בימי הביניים. כוהנים התערבו ועדיין מתערבים בפוליטיקה החילונית כדי לצבור כוח והשפעה על אנשים, להגדיל את נכסיהם, בנו ובונים מקדשים, כנסיות, מסגדים ובתי כנסת גדולים מגזילת כספי ההמונים שזקוקים למזון וקורת גג; פוגעים בזכויות הנשים וההומוסקסואלים ומנצלים לרעה את האמון שנותנים בהם כדי לספק את צורכיהם המיניים.
* חפש/י התחייבות מתמשכת לשרת אחרים ע"י קידום הטקסים הרוחניים שלהם.
סרטים: מונטגומרי קליפט ב"אני מתוודה"; קרל מלדן ב"חיי הכרך"; דון מורי ב"כבודו של כומר"; ריצ'רד טוד ב"אדם ושמו פיטר"; ריצ'רד ברטון ב"בקט".
ספרים: "יומנו של כומר כפרי" מאת ג'ורג' ברננוס.
דת/מיתוסים: אהרון (הכוהן הראשון של בני ישראל); פיתיה (כוהנת במקדש אפולו בדלפי שנכנסה לטראנס והשמיעה נבואות); אפוטקוויל (הכוהן הגדול של אל הירח אצל האינקה); הונגן (כוהן וודו בהאייטי); אישקרה (כוהנת לאישתר ולאלת האהבה אצל הבבלים); קוקופלי (במיתולוגיה האינדיאנית, הכוהן שמביא את הגשם לבני האדם); אותנפישתים/זיאוסודרה (במיתולוגיה הבבלית/אשורית, מלך כוהן של שורופך המוזהר ע"י האלים מפני המבול הקרב ובונה תיבה גדולה כדי להציל את בני האדם והחיות).