יש לנו צורך ארכיטיפי לשמוע סיפורים, מפני שהם מחברים אותנו להוויתנו הפנימית. למעשה, כולנו מספרי סיפורים מטבענו. לאלה מאיתנו שיש ארכיטיפ זה, הם מוצאים שקולו של מספר הסיפורים ושיטותיו הכרחיים לדרך שבה הם מתקשרים לעולם וקולטים אותו. יש מורים שקשורים למספרי הסיפורים, אך לא כל מספרי הסיפורים הם מורים. לא כל הסופרים הם מספרי סיפורים, אך סופרים של סיפורת מוכרחים להיות כאלה.
מספר הסיפורים אינו מעביר רק עובדות אלא גם לימוד מההתנסויות ברמה מטאפורית. מספרי הסיפורים מצויים בכל שכבות החברה, לא רק בין סופרים מקצועיים.
המסורת של הזמר הנודד מראה עד כמה חיוני היה תפקידו של מספר הסיפורים בתרבות ימי הביניים, משום שציפו מהזמר הנודד לספר ולשיר סיפורים כדרך לבדר קבוצות של אנשים וגם להפיץ את חדשות היום.
המשיכה האוניברסלית לספר סיפורים לאורך ההיסטוריה מראה על קשר עמוק של הנפש האנושית לארכיטיפ זה. בכתבים העתיקים ביותר, החל מהאפוס של גילגמש, דרך התנ"ך, האודיסיאה, השתמשו בסיפורים כדי להעביר מסרים מסויימים. ייתכן שזה משקף את התחושה שחייו של כל אחד מאיתנו הם סיפור מעניין לעצמו, או את התשוקה להשליט סדר במה שנראה לפעמים כיקום של תוהו ובוהו ומקריות.
צל מספר הסיפורים, בקיצוניות, הינו שקרן, ובצורתו המתונה, מגזים בסיפוריו. הצל מופיע כאשר איננו עומדים בפני הדחף להמציא סיפור כדי להסתיר משהו שאיננו רוצים להודות בו, או כאשר אנו מנצלים לרעה את היכולת לספר סיפורים לתועלתינו האישית.
* אינך צריך/ה להיות סופר אך קולו ושיטותיו של מספר הסיפורים הינם חיוניים לדרך שבה את/ה מתקשר/ת ורואה את העולם.
סרטים: רוד טיילור כשון או'קסי ב"קסידי הצעיר"; לורנס הרווי וקרל בוהם ב"עולמם המופלא של האחים גרים"; ג'ודי דייויס כג'ורג' סנד ב"אימפרופטו"; ברברה בל גדס ב"אני זוכרת את אמא".
ספרים: "לורד ג'ים" מאת ג'וזף קונרד; "חמדת" מאת טוני מוריסון; "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס.
אגדות: "סיפורי אלף לילה ולילה" (סיפורי שכרזדה.
דת/מיתוסים: הומרוס (שילב היסטוריה ומיתולוגיה בסיפור ההרפתקאות של האודיסיאה והאיליאדה); בלאיז (מספר סיפורים וולשי שבאגדות המלך ארתור היה סופרו של מרלין); תמיריס (הפייטן התראקי במיתולוגיה היוונית, אשר זכה בתחרויות רבות והתפאר שהוא עולה על המוזות בשירה ובנגינה, ולאחר שנוצח על ידן, הן נטלו את כשרונו ממנו).