הילד הקסום מתגלם בדמויות היסטוריות כמו אנה פרנק, שעל אף הזוועות שחוותה עם משפחתה בעת שהסתתרה מהנאצים, המשיכה להאמין שבני האדם טובים מיסודם. תובונותיה, שנכתבו בזמן שרוב האנשים כרעו תחת אימי המלחמה, הביאו השראה לאנשים להמשיך ולחפש את היופי שבחיים, גם בעיתות משבר.
הוא מופיע גם בדמויות ספרותיות כמו זו של טים הקטן בספרו של דיקנס "מזמור חג המולד".
בודלייר כתב ש"בילדות יש גאונות", ואכן, הילד הקסום הוא מעין גאון. הוא ניחן בדמיון מפותח ובאמונה שהכל אפשרי.
צל הילד הקסום מופיע כחוסר אמונה בניסים והאפשרות שהרע יכול להיהפך לטוב. פסימיות ודכאון, במיוחד בנושא חקר חלומות, צומחים לעיתים קרובות אצל ילד קסום פגוע, שמבוגרים ציניים התייחסו אל חלומותיו מן העבר הרחוק כטיפשיים. מופיע גם כאמונה שאנרגיה ופעולה אינם נחוצים, דבר שמאפשר לאדם לסגת אל הפנטזיה.
* חפש/י דפוס של התעלות מעל נסיבות שנראות שליליות מאז הילדות; דפוס של ראיית הקסם בכל דבר, הסתכלות על חצי הכוס המלאה.
סרטים: דרו ברימור ב"אי.טי."; מרגרט או'בראין ב"פגוש אותי בסנט לואיס"; ג'ורג' דה פרסן ב"חיי הם ורד".
שחקנים: ג'וני דפ מגלם לעיתים קרובות את הילד הקסום.
ספרים: "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט אכזופרי; "בילבי בת גרב" מאת אסטריד לינדגרן; "עליסה בארץ הפלאות" ו"מבעד למראה" מאת לואיס קרול.
דת/מיתוסים: מרילין (באגדות ארתור, "הילד ללא אב" שעמדו להעלותו לקורבן והוא הציל את עצמו בכך שעשה קסם גדול יותר מזה של קוסמי המלך).