הסיבה שהנהנתן נחשב לרוב כמישהו שרודף אחר פינוק עצמי באופן קיצוני משקפת יותר את המורשת הפוריטאנית שלנו מאשר את הארכיטיפ עצמו. בהיבט החיובי, הוא מעורר את האנרגיה היצירתית שבנפש להינות מהדברים "הטובים" שבחיים. הוא גם מאתגר, בצורה חיובית, את הפחד הארכיטיפי הקולקטיבי מפיתוי ואיבוד שליטה בעולם הפיזי.
החיפוש אחר אקסטזה פיזית מקביל לחיפוש אחר השתנות רוחנית, אמת שבאה לידי ביטוי בזהותו הכפולה של אל התענוגות היווני המפורסם, דיוניסוס. בנוסף להיותו אל היין והפוריות (הוא אומץ מאוחר יותר ע"י הרומאים כבכחוס), דיוניסוס מייצג גם את המטרה של הדתות המיסטריות, כמו אלה שרווחו באליוסיס, של השתחררות מחיי היומיום ע"י אקסטזה פיזית או שכרון רוחני, שהושגו ע"י פולחנים סודיים (ראה מיסטיקן). הטקס הקדוש של סומה (שהינו גם אל בפנתיאון ההינדי) מילא תפקיד דומה בתרבות הרוחנית של הודו העתיקה.
צל הנהנתן מופיע כרדיפה אחר תענוגות ללא התחשבות באחרים או בבריאות האדם ורווחתו.
* חפש/י דפוס מתמשך של פינוק מהנה, כהנאה מהדבר עצמו או כנסיון להגיע למצבי תודעה גבוהים.
סרטים: "החגיגה של באבט"; "כמו מים לשוקולד"; "לילה גדול".
ספרים: "טום ג'ונס" מאת הנרי פילדינג; "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" מאת מילן קונדרה; "יחסים מסוכנים" מאת שודרלו דה לאקלו.
דת/מיתוסים: אושון (אלת האהבה והתענוגות במסורת של יורובה, שהיא נדיבה ונעימה); בבהיון (אלה ופטרונית התענוגות האירית); אשרה (אלת פוריות שמית מערבית, התגלמות המיניות והאירוטיות הנשית); בס (אל גמדי מצרי "האורסטיאה" מאת אייסכלוס; "המלט" שבמקור היה קשור עם מלכות ולידה ונעשה פופולרי בקרב ההמונים כאל התענוגות של בני האדם, השמחה, המוזיקה והריקוד).