אפשר בקלות לחשוב שארכיטיפ הקבצן הוא שלילי בלבד, אך זו אשליה. אדם אינו צריך לרעוב ללחם כדי להיחשב לקבצן. אנשים עשויים "לקבץ" תשומת לב, אהבה, סמכות ודברים חומריים. אנו "זורקים לכלב עצם" כדי לתת לאדם חסר כוח "לטעום" מהו כוח.
מנקודת מבט סימלית, ארכיטיפ הקבצן מייצג מבחן שמאלץ את האדם להתעמת עם ההתעצמות האישית שלו, שמתחילה ברמה הבסיסית של הישרדות פיזית.
למידה על טבע הנדיבות, חמלה והערכה עצמית הם דברים בסיסיים ששייכים לדפוס של ארכיטיפ זה.
צל הקבצן מופיע כתלות כרונית, כחוסר אמונה ביכולות שלו.
* חפש/י דפוס מתמשך של למידה על טבע הנדיבות, החמלה והערכה עצמית.
סרטים: פטריק סוויזי ב"עיר השמחה".
ספרים: "אוליבר טוויסט" מאת צ'רלס דיקנס; "בן המלך והעני" מאת מרק טווין.
דת/מיתוסים: לזרוס (הקבצן בברית החדשה, בבשורה ע"פ יוחנן, "שנישא ע"י המלאכים לחיקו של אברהם" לאחר מותו, בזמן שהעשירים שהיו בחוץ ושבשערם הוא התחנן להיכנס נשלחו לשאול); יטה (קבצנית יפאנית שעשויה היתה להיות אינרי בתחפושת, אל האוכל או אלת האורז); לאן קאי היי (במיתוס הטאואיסטי, אחד משמונת בני האלמוות, אשר התלבש בבלויי סחבות ושוטט ברחובות כקבצן שיכור).